על מצוות ביקור חולים

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]מצוות ביקור חולים היא מן המצוות הקשות עלינו, מכיוון שהיא דורשת מאיתנו להיכנס למקומות בהם אנו מעדיפים לא להיות בהם, במיוחד כשמדובר בחולה במחלה קשה. מפגש עם החולה  מזכיר לנו את האפשרות שהמחלה  תדבק בנו או ביקירינו.  ומובן שאנו מעדיפים להדחיק ולא להסתכל.

קושי נוסף נובע מכך שהחולה הוא בבחינת נעדר, איננו רואים אותו ולא את מחלתו. אם לא נפקח את עינינו ונשים לב לא נדע כלל שחלה. מסיבה זו חשוב וטוב שתהיה בקהילה כתובת אליה יוכלו החולה ו/או חבריו  לפנות ולדווח. אותו גורם יוכל לבחון מהי הדרך הנכונה להגיע אל החולה, ולתת לו את תשומת הלב והתמיכה הראויים. תחושתי היא  שבנושא זה יש אצלנו מקום לשיפור.

הגמרא מספרת כך:

שנו התנאים –  ביקור חולים אין לה שיעור.

מה פירוש “אין לה שיעור”?

אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן.

רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום.

דבריהם של אביי ורבא מצביעים על כך שאין גבול בביקור חולים ולמעשה אין באפשרותנו לעשות מצוה זו במלואה.

בהמשך מביאה הגמרא סיפור המבקר את התנהגות החכמים:

מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר’ עקיבא שחלה

לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר’ עקיבא לבקרו,

ובשביל שכיבדו (שניקו) וריבצו (ושטפו) לפניו חיה.

אמר לו: רבי, החייתני!

יצא ר’ עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים, כאילו שופך דמים!

אחד מתלמידיו של רבי עקיבא חלה ואף אחד לא בא לבקרו. ביתו נעשה מלוכלך, ותנאי הנקיון היו ירודים. רבי עקיבא בא לבקרו, ולכבוד רבי עקיבא ניקו את הבית. נקיון זה ותשומת הלב הובילו להחלמתו של התלמיד. בעקבות כך קבע רבי עקיבא שאנו גורמים סכנה לחולה בכך שאיננו מבקרים אותו ועל כך הוסיף רב דימי

כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה, גורם לו שימות.

חברים בקהילת כפר ורדים שמעוניינים לשמש כתובת ולסייע בביקור חולים מוזמנים לפנות לרב אבי או לאסנת.

באיחולי החלמה והתחזקות לכולנו.