על האיסלם

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]במסגרת שבת תרבות בשבת הקרובה נארח את האימאם סמיר עאסי, אימאם מסגד אלג’זאר בעכו. בקשתיו לדבר על האיסלם נוכח הביטויים האלימים מאד של האיסלם בדמות אלקעידה ודעאש.

ראשיתו של האיסלם במאה השביעית לספירה ובמאות הראשונות להתפתחותו והתעצמותו, היה מזוהה כמביא תרבות והנהגתו פיתחה תחומים מדעיים ואומנותיים רבים בעולם. כיום מזוהה האיסלם עם עוני, פערים חברתיים, העדר דמוקרטיה והעדר השכלה.

מרביתם המוחלטת של תושבי המזרח התיכון הם מוסלמים, והתופעות האלימות של האיסלם מטרידות את כולנו. עוצמת האלימות, והשימוש בה באופן שאינו עומד בסטנדרטים והנורמות המקובלים, יוצר פחד מאד גדול, ותחושה שאלימות זו היא חלק טבעי והכרחי של האיסלם.

רבים מאיתנו סבורים כי עמדות דומות מנחות את המוסלמים היושבים בעזה, ביהודה ושומרון, יש המייחסים אותן גם למוסלמים החיים בישראל.

הפערים בעמדות אלה הן שאלה של אמות מידה.  איזה אמות מידה נכון להכיל על כל אדם, ובאלו מקרים עלינו לזכור שמה שחשוב לנו, אינו בהכרח חשוב לבן תרבות אחרת.

כותרת ספרו של בנג’מין ברבר “מקג’יהד מול מקוורלד” מציעה כי קיים עימות הוא בין האיסלאם לתרבות המערב, כאשר כל אחת מן התרבויות מאופיינת במושג הנמצא תחת ביקורת.

אינני יודע לאן פנינו מועדות , ואיני יודע עם האיסלאם האלים יתעצם או יחלש, אך אני סמוך ובטוח שהידע שיש לנו על האיסלאם אינו מספיק וכי ראוי להעשירו גם באמצעות למידה מאנשי איסלאם ולא רק בעזרת המתבוננים מבחוץ, אני מקווה שבשבת נשכיל מעט ונבין יותר.  אשמח לראותכן/כם.