סקר מראה על עליה בהרגשת שייכות לזרם המסורתי

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בעקבות דבריו האיומים של שר הדתות דוד אזולאי, נערך סקר חדש של ערוץ הכנסת בשאלה האם אתה מרגיש שייך לאחד הזרמים, ואם כן לאיזה?  45% ענו “אני לא מרגיש שייך לאף זרם”, 35% לזרם האורתודוכסי , 6% לרפורמי ו- 6% לקונסרבטיבי. כלומר כ- 360,000 יהודים בישראל מרגישים שייכים לזרם הקונסרבטיבי.

סקר זה מסמן עלייה אל מול דו”ח גוטמן שיצא בשנת 2011 שבו היו רק 3.8% קונסרבטיבים ו 3.8% רפורמים, כאשר גם נתון זה היווה עלייה אל מול קודמיו. מדוע זה קורה?

תשובתו של הרב חיים נבון מציעה כי הדבר נובע משנאת אורתודוכסיה והתנגדות לכפייה דתית והממסד הרבני. אני מסכים ששנאה זו קיימת, וזה מסביר מדוע אנשים לא מרגישים שייכים לאורתודוכסיה,  אך אין בכך הסבר לעלייה במספר המרגישים שייכים לתנועות האחרות, ואת הירידה במספר אלה שאינם מרגישים שייכות (49.6 ב-2011)

לדעתי ההסבר שונה. מספר היהודים הישראלים הרוצים שיהיה מקום בחייהם ליהדות הולך וגדל. הם מוכנים לחפש ולבדוק, ולהעלות בדעתם אפשרויות אחרות. הסיבה לכך, בחלקה, היא בעבודה הקשה של גופים רבים ומגוונים שרואים עצמם שייכים לכותרת התחדשות יהודית.

לדוגמא פעילות התנועה המסורתית. הנהגת התנועה עוסקת בין השאר בהגדלת הנוכחות הציבורית ומיתוג התנועה, כגורם משמעותי בשיח על זהותה היהודית של המדינה, ובמקביל בשטח מתרחשת פעילות הקהילות, הרבנים, תנועת הנוער נוע”ם, פרויקט בר המצווה לילד וכיוצ”ב.

התנועה המסורתית מציעה יהדות שאינה אנטי למונופול האורתודוכסי. היא נוצרה כדי לקיים סוג של יהדות שעומד בדרישות הערכיות והמוסריות שרובנו מחויבים להן בראשית המאה ה-21.  יהדות שמחויבת לכבוד האדם ורואה את צלם האלקים שבו  ככזו  עליה לעשות ככל שביכולתה כדי לאפשר לכל אדם להרגיש נח בבית הכנסת, בהנגשת בית הכנסת מבחינה פיזית ומכל בחינה אחרת.

עליה לכוון את הבריות לחיים רוחניים יותר, בהם אדם אינו מניח לשגרה להשתלט על חייו, אלא מקצה תחנות בזמן להתבוננות במעשיו, כדי לחיותם מתוך מודעות, ומציב סימני שאלה על אורח חייו של האדם ושל החברה בה הוא פועל. היא צריכה להיות מבוססת על שוויון ולתת לכולם מקום בעבודת השם, בהתאם להלכה, אך מתוך הבנת המשמעות של אפליה והגדרת מעמדות שונים לאנשים שונים.

יהדות מסורתית ורלבנטית תהיה מבוססת על חיפוש מתמיד אחר האמת ושמיעת האמת ממה שאמרה. ככזו היא לא חוסמת שיטות קריאה ולימוד, ושופטת אותן לאחר דרישה וחקירה שביסודה החתירה לאמת. יהדות ישראלית היא כזו המתרחשת בתוך הקהילה ומתוך הקשבה לצרכי הקהילה על שלל מרכיביה היא עסוקה בזעקת הדל ובהדרת פני זקן, היא מוטרדת ממעמדם של הגרים אשר בארץ, ומשעבוד בכל רחבי תבל. במקביל היא פועלת לחיזוק הקהילתיות והערבות ההדדית, מתוך ניסיון לתת מענה ממתן לעוצמתם הגורפת של  הערכים החשובים לכשעצמם של טיפוח האני, והחופש לבחור.

לטעמי לסוג כזה של יהדות יש מקום הולך ומתפתח בחברה הישראלית. זו היהדות של התנועה המסורתית ולא רק שלה. אבל היא בהחלט משמיעה קול יהודי אחר אל מול הקול היהודי הדומיננטי בשיח הציבורי פוליטי.

בכפר ורדים אנו רואים שכאשר נותנים מקום שווה ליהדות כזו  היא הופכת להיות גורם משמעותי וחשוב . הקהילה שלנו מנהלת כמחצית מטקסי בר המצווה בכפר, וכמובן את כל טקסי בת המצווה. וכ- 40% מטקסי הלוויה. למיטב הבנתי הפונים אלינו אינם באים מתוך אנטי, אלא מתוך רצון ביהדות שקרובה יותר לערכיהם. יהדות שמחויבת לדמוקרטיה, שוויון בכלל ושוויון בין המינים בפרט. קהל המשתתפים מעדיף לימוד תורה שאינו פוחד מהצבת סימני שאלה, ושמח לקחת חלק בתפילה  מונגשת יותר.

אלה הן בעיני הסיבות להתחזקותה של התנועה המסורתית, ואלה הסיבות שבגללן, בלב כבד אני בוחר לקחת את התפקיד הבא בחיי, של דיקן בית המדרש לרבנים בתנועה. תפקיד שנועד לבנות מנהיגות שתשמיע ותפתח את היהדות הזאת, יהדות הראויה ומתאימה לישראל, יהדות שיכולה וצריכה  להיות גורם משמעותי בבניית השפה הערכית שתוביל את ארצנו.