נתינה

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]לפני כשבוע קראתי סטטוס בפייסבוק, בו סיפר הכותב כיצד הוא מסתובב כשהוא מאושר על כי נתן שטר של מאה שקל למלקט בקבוקים. סטטוס קטן שאיכשהו נגע בליבי, למרות שלא היה קשה להתעלם ממנו.

מספר ימים לאחר מכן, בערב בו שמענו חולי סרטן בהווה ובעבר, שמעתי הרבה אופטימיות. הדוברים התיחסו למחלה כגורם משנה חיים, ובמידה רבה כנותן כח להתמודדויות ולהבחנה בין חשוב לטפל. גם קריאה בספרו של מיץ‘ אלבום ”ימי שלישי עם מורי“ נותנת הצצה לפריזמת חיים דומה של פרופסור מורי שוורץ. התייחסות שמזהה מה חשוב ומה לא, ומבטלת את מה שמבחוץ נראה בלתי ניתן להתמודדות.

אחד הדברים המרתקים שעלו ביום חמישי הוא מה עלינו להשקיע כדי להיות מוכנים לקבלה, לאפשר לאחרים לעזור לנו. מוכנות לקבל מתחילה בשינוי גישה לנתינה, להבין כי מי שנותן מקבל את הסיפוק שלו מעצם הנתינה ואינו מצפה
לתמורה. נתינה כדבר העומד בפני עצמו, ואינו חלק ממערכת הדדית.

נתן זך הפליא לנסח זאת במלים הבאות: ”כולנו רוצים לתת“ ו“לתת בלי לרצות לקחת“.

השבוע זכיתי לגלות (בעיקר וירטואלית) את הרצון לתת. אנשים שאיני מכיר פנו ונרתמו לסייע בפרויקט הנתינה שאנו מעורבים בו, בפשטות שלא מתוך חיפוש כבוד או תמורה, רק רצון לעזור ולתת. שמחתי ללמוד שהיה להם נעים ומשמעותי להרים את הטלפון, וליצור קשר ראשוני עם אדם שאינם מכירים.

מחקרים מראים שאחד הגורמים המשמעותיים להעצמת חווית האושר הוא נתינה לאחרים; אנשים שבוחרים לתת הם אנשים שמחים יותר ומאושרים יותר.

אני שמח שרתמנו השנה את אירועי חג פורים לנתינה ולקהילתיות, ומאחל לכולכן/ם פורים שמח—בסימן נתינה.