משולחן העורכת – הקהילה המסורתית שלנו

פוסט מרגש של ראש המועצה סיוון יחיאלי, רשמיו מבר המצווה לילד המיוחד שנערכה לפני כשבוע בבית הכנסת של המנין המשפחתי המסורתי, קבלת שבת בה חברה אלינו אורחת שספרה בהתרגשות והתפעמות שמימיה לא החזיקה בידה סידור תפילות, בצרוף לשיח פנימי על חשיבותה, תפקידה ותיפקודה של קהילתנו בכפר, מביאים אותי לכתוב מה אני רואה על הקהילה המסורתית שלנו. 

נולדתי יהודיה גדלתי וחונכתי על ברכיה של הציונות ומפלגת הפועלים, ועל ערכי תרבות אוניברסליים, יושר שוויון, אהבה וכבוד לזולת ועל המסורת היהודית שהביאו הורי עמם מארצות מוצאם. הדת והאמונה לא היו במרכז הענינים. לבתי כנסת נכנסתי רק כאשר מי מבני משפחתי חגג בר מצווה, ורק כדי לשמוע את הנער ממלא את חלקו בטקס. הסיבה, כמובן, הדרת הנשים והסתרתן מאחורי מחיצות.

רק סביב בר המצווה של בני הבכור, כשחיפשתי בית כנסת מתאים שבו אני ובנות משפחתי נחגוג יחד עם כולם, הגעתי לקהילה הקונסרבטיבית “מוריה”. הוסבר לי שבר מצווה איננו אירוע של יום אחד, שאנו נדרשים להיות חברי הקהילה למשך שנה לפחות, וזה כולל השתתפות בתפילות שישי ושבת, כדי שנכיר את הרב ואת חברי הקהילה, והם אותנו, ושנלמד את התפילות, השירים והטקס.

אני אסירת תודה על הדרישה הזאת כי היא נתנה לנו תחושת שייכות, קרבה אותנו אל בית הכנסת, הקהילה ונוסח התפילות והוסיפה משמעות לחוויההמיוחדת שחווינו. קיבלנו כלים בעזרתם נוכל תמיד למצוא את עצמנו בכל קהילה יהודית בכל אשר נלך.

הקהילה המסורתית כאן בכפר, בה אנו חברים פעילים, היא חלק מההווי שלנו. אני שמחה לחוויות שכאשה לא הייתי זוכה להן בשום זרם דתי אורטודוכסי. להיות חלק ממנין בתפילה שוויונית, לעלות לתורה ואף לקרוא בה בטעמי המקרא. אני מרגישה בנוח בבית הכנסת, גם אם אינני מונעת מאמונה אלא יותר מקהילתיות.

כידוע יש ביהדות תנועות וזרמים בנוסף לזרם האורתודוכסי, המצליחים לשמור על רבים מבני עמנו כיהודים. לעניות דעתי, היה העם היהודי קטן היום בהרבה, אילמלא קמו התנועות והזרמים הללו. לצערי, במדינת ישראל, כתוצאה מיחסי דת/מדינה, יש לזרם האורתודוכסי כח פוליטי ויכולת שלא לאפשר שינויים, ובכך לגרום לרבים להתרחק מכל הקשור לדת, עובדה שעלולה לגרום לפילוג ונזק לא ישוער לעתיד העם היהודי בגולה ובישראל. 

התנועה המסורתית והרפורמית בארץ ובעולם מנסים כל דרך אפשרית כדי למנוע אסון זה, בהתאימן את עצמן לימינו אלה. אין פלא שדוקא בתקופה זו, כשמצד אחד יש נטיה גוברת לקיצוניות דתית ולאומנית, גדל והולך בארץ מספרן של הקהילות המסורתיות והרפורמיות וגדל מספר חבריהן. רבים מרגישים צורך להתחבר ליהדות, אך אינם מוכנים לקבל את הכפייה של הממסד הדתי אורתודוכסי והרבנות.

כפר ורדים מוגדר כישוב “חילוני פלורליסטי”, אך לתושביו יש צרכים הקשורים במסורת ובטקס היהודי. עובדה שחגים כמו ראש השנה ויום כיפורים מביאים רבים מהתושבים לבית הכנסת, וכנ”ל גם בכל הקשור במעגל החיים: בשמחות, צער ואבל. קהילת המנין המשפחתי נוגעת בחייהם של רבים הבוחרים להשתמש בשירותיה. משום כך, די י קשה להבין משפחות רבות שמעונינות לחגוג בר ובת מצוה בטקס דתי יהודי, אבל אינן רואות צורך להשתתף בתפילות ולבוא בשעריו של בית הכנסת, הן לפני האירוע ולא כל שכן לאחריו. לכאורה סתירה, לרצות בטקס אך להפגין חוסר ענין מובהק בכל פעילות המתקיימת בבית הקהילה, כאילו מתוך חשש מכל מה שיש בו שמץ מסורת ודת יהודית.

הקהילה המסורתית אינה כאן כדי לעשות נפשות לדת ולאמונה היהודית. היא קיימת כדי לשמש מקום שונה ונגיש לקהל הרחב, ליהדות פתוחה ושפויה. היא כאן בזכות חבריה הממלאים בהתנדבות את כל התפקידים, המתמידים להגיע לתפילות ולעסוק בעסקי לוויות וטהרות, המבקרים מבוגרים, בודדים וחולים, פועלים בחינוך הלא פורמאלי בתנועת הנוער נוע”ם, בשתוף פעולה עם אנשים וילדים בעלי צרכים מיוחדים, תושבי ההוסטלים בכפר ובסביבה הקרובה ותלמידי בתי הספר המיוחדים באזור, וטורחים בקיום שתוף פעולה עם שכנינו בני המיעוטים בכפרים שלידינו, ועוד.

הקהילה לוקחת על עצמה תפקיד חברתי דרוש בישוב כשלנו, וכדי שכל זה יוכל להתקיים היא זקוקה לגיבוי מצד התושבים ולחברים תומכים ואוהדים רבים, כדי שיהיה בידה להמשיך בעשייה ולהרחיבה, למען כולם. אנו בהחלט זקוקים לאנשים רבים ופתוחים, במיוחד למשפחות צעירות שיצטרפו אלינו יכירו את הטקס והתפילות, יחגגו עמנו שבת וחג מדי פעם ויעניקו לילדיהם מימד נוסף בביסוס יהדותם והקשר עם הארץ והמדינה. ילדים ונוער הם דור ההמשך של קהילתנו, של התנועה המסורתית והיהדות היותר שפויה ומותאמת למאה שבה אנו חיים.

אנו מאמינים שלנו ולתנועה המסורתית יש הרבה מה לעשות ולתרום לישוב, למדינה ולמערכת היחסים שלה עם חלקם של בני עמנו שאינם חיים בארץ, ומזמינים את כולם לבוא, להכיר, להתקרב ולהצטרף.

שבת שלום 

אסתי