לפרשת השבוע “ניצבים וילך”

[shashin type=”photo” id=”4668″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]משה ממשיך בתהליך הפרידה מהעם, כשכולם ניצבים לפניו, ומתיחס לנושאים הבאים:

כריתת ברית

לפני מותו – ראשי השבטים ופשוטי עם, זקנים, נשים וטף, לכרות ברית בינם לבין הקב”ה. וברית זו מתיחסת לכל הדורות העתידים לקום לעם ישראל.

מטרת הברית 

משה מסביר, שהשפעת העמים שסביב עלולה לפעול באופן שלילי על בני-ישראל, להדיחם לעבודה זרה ולהליכה בדרכי נלוזות. הברית אמורה לחזק את הקשר בין ישראל לה’ ולקבוע גבולות ומחויבויות הדדיות.

אם חלילה יחשוב מי מבני העם לעזוב את דרך ה’, לא יסולח לו על כך והוא ישלם את מחיר הפרת הברית. צרות ישראל יקרו בגלל הפרה של ברית זו.

[shashin type=”photo” id=”4686″ size=”medium” columns=”1″  caption=”y” order=”user” position=”left”]סוף טוב

לאחר התוכחה מגיעה תמיד גם הנחמה, וגם בנאמו זה הוא חוזר אליה. למרות העונשים והגלות שיבואו עקב הפרת הברית, ואולי אף בגלל עונשים אלו, יזכרו בני-ישראל בקב”ה, ותתחזק אהבתם ואמונתם בו בתשובה שלימה. אז יחונם ה’, יקבץ אותם מכל מקומות גלותם ויביאם שוב לארץ ישראל. הברית והאהבה שבין ה’ לעם תתחזק. כל הקללות והאסונות יחולו על ראש אויבי ישראל.

‘לא בשמים היא’

מצוות ה’, אומר משה כדי לעודד את העם, אינן בגדר משהו שאינו ניתן להשגה. אדרבה, התורה ומצוותיה קרובות אל האדם ויש ביכולתו לקיימן, במחשבה, בדבור ובמעשה.

 בחירה חופשית

למרות הציוויים הברורים, עדיין ישנה לאדם אפשרות בחירה בין שתי דרכים; דרך התורה, היא דרך הטוב והחיים ולעומתה דרך החטא, היא דרך הרע והמוות. אך באדם טמונות היכולות שיביאוהו לבחור בדרך הטוב ולזכות בברכתו של האל.

פרשת וילך עוסקת בעיקר בפרידה והעברת סמכויות.

ביום מותו, אומר משה לבני ישראל: הגעתי לגיל מאה ועשרים והגיע זמני להפרד מן העולם. דהיינו לא הוא זה שינהיגם בעת חצית הירדן בדרך אל ארץ ישראל, והוא מעודד אותם בתמיכתו של ה’, שיהיה עמם.

גם את תלמידו וממשיך דרכו, יהושע בן נון, הוא מחזק לקראת התפקיד האחראי שהוא עתיד למלא, וגם לו הוא מבטיח שה’ יהיה עמו ויצליח דרכו.

[shashin type=”photo” id=”4687″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” caption=”y” position=”right”]הקהלת העם 

את כל דברי התורה, כותב משה ומוסר בידי הכוהנים משבט לוי ובידי זקני העם. הוא מצווה אותם להקהיל את כל העם אחת לשבע שנים, בחג הסוכות, בשנה שלאחר שנת השמיטה. אז, כאשר כל העם יתכנס בירושלים בבית המקדש, יקרא המלך מתוך התורה לאוזני בני ישראל. מטרת הקריאה לחזק את רוח העם, את יראת ה’, ואת הדבקות בתורה ובמצוות.

 משה ויהושע לפני ה’ (לא, יד-ל)

הקב”ה מצווה את משה לקרוא ליהושע ולהתייצב עמו לפני ה’, עתה לפני מותו. הוא פונה תחילה אל משה ומספר לו כי בדורות הבאים יסור העם מדרך התורה. לחיזוק נוסף על הברית שכרת משה עם העם, יש לכתוב, כך מצווה ה’, ‘שירה’. שירה זו, היא ‘שירת האזינו’ שבפרשה הבאה, ישננו בני העם, ובכל עת כשיסורו מן הדרך, תהיה השירה לעד ולתזכורת על מחויבותם לקב”ה ולדרך תורתו.  

משה אכן מקיים את דברי ה’, כותב את השירה, ומכנס את כל בני ישראל ללמד אותם את שירת ‘האזינו’.

 אל יהושע פונה ה’ ומצווה אותו להתחזק בתפקידו כמנהיג, ובאופן סמלי קובע את מעמדם של הלויים המשרתים בקודש,  בכך שהוא מעביר אליהם את ספר התורה למשמרת בארון הקודש.