זכרון יום השואה

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]בשבוע הקרוב נציין את זכרון השואה שהיא אירוע בלתי נתפס. המוח האנושי אינו יכול להבין כיצד חברו אנשים יחד כדי להקים מכונת הרג משומנת במטרה להרוג את כל מי שלא מוצא חן בעיניהם.

בניתוח סכמטי מדובר פה בהתנהגות המורכבת משלשה שלבים: שנאת הזר, נכונות להרוג אותו, נכונות לתכנן מכונת הרג.

בעוד תכנון וביצוע של מכונת הרג – אינם ניתנים להבנה ובלתי נתנים לתפיסה, הרי שהחלק הראשון – שנאת זרים, ואף השני – הנכונות לפגוע בהם, אינם נראים מופרכים כל כך. תופעות של שנאת זרים: חרדים, ערבים, הומואים, מזרחיים, רוסים ועוד, הם חלק מן המרכיבים של ניסיון החיים הישראלי, ולצערנו גם אירועים של פגיעה במושא השנאה מתרחשים מפעם לפעם.

המסורת היהודית עסוקה מאד בתחום זה, היא מכירה בכך ששנאת זרים היא מרכיב טבעי באנושיות ומדגישה את האיסור לפגוע בזר (הגר), לדעתי, דווקא בגלל ההכרה שיש לנו נטייה טבעית לעשות כך. נטייה שנשענת מצד אחד על תחושת כח, ומצד שני על חולשה מסוימת שממנה נובע הצורך בגיבוש זהות ופיתוח תחושת האני ע”י סימון אחרים כנחותים ממני.

צריך לזכור: הצורך בתחושת שייכות הוא חשוב. לחלקנו ההליכה לבית הכנסת מבטאת צורך זה, לאחרים היא באה מהשתתפות בטקסים שונים. מעגלי השיוך שלנו הם רבים, למשל : יהודי, ישראלי, תושב כפר ורדים, אוהד מכבי חיפה, רץ מרתון, אשה.  הם חיוניים לתחושת האני שלנו והם חלק מהכלים שלנו בחיפוש אחר משמעות.

בסידור התפילה אנו מתייחסים לא מעט לזהות יהודית זו, כזהות מבחינה, זהות שיש משימה בצידה. “כי בנו בחרת ואותנו קדשת”. פרשת קדושים אותה נקרא השבת מדגישה “קדושים תהיו”.

הצבת זיכרון השואה לצד “אתה בחרתנו”.  הצבת “ואהבת לו כמוך” (על הגר) לצד “ואהבת לרעך כמוך” – שניהם מן הפרשה שלנו הם ביטוי למורכבות זו, שרק בירור פנימי מעמיק ומודעות קבועה למתח הזה יכולות למנוע את הנטייה הטבעית לשנוא, או לכל הפחות להתרחק ממי ששונה ממני.