השגרה טרם הגיעה

[shashin type="photo" id="4605" size="medium" columns="1" order="user" position="right"]בשבוע שעבר כתבתי טור אופטימי, בתקוה שהנה המלחמה מאחורינו וניתן לחזור לסוג של שגרה. האופטימיות נסתה לחפש גם מימד חיובי במצב החדש שנוצר – אך זה טרם הגיע.

הפעם אני רוצה להתמקד בשגרה. שגרה היא אחד הכוחות המרגיעים שלנו, משיבי נפש, ומקנים שלווה. האדם העמלני מוצא סוג של רוגע בכך שעמלו מתנהל בשגרה ואין בה שיבוש. דמיינו למשל מחלה של ילד צעיר שמאלצת אותנו להפסיד יום עבודה, למרות שזמן במחיצת ילדנו הוא דבר שאנו חפצים בו, השיבוש לשגרה שלנו הופך את החוויה למתסכלת, לפחות בראשיתה.

מעניינת היא התמודדותם של חכמינו עם שגרת התפילה. מצד אחד אומר רבי אליעזר, העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, כלומר מי שמתרגל לתפילה, מנטרל ממנה את המימד הרגשי. מצד שני מעיד חנינא בן דוסא כי רק כאשר התפילה שגורה בפיו הוא יודע שהיא עובדת, ומי שהתפלל עליו יינצל.

תחושת השגרה הטרידה אותי מאד השבוע, כי הפסקת האש והתקווה שבקרבה דחפה אותנו במהירות לחזור לשגרה, לצמצום תשומת הלב. גם הרדיו מנסה לחזור לשגרה, ולתת לנו להרגיש קצת שלווה, כי סדר היום המשובש מותיר אותנו חסרי מנוחה, לא רגועים, כואבים.

סדר היום הזה שיש בו גם תחושת כח, מכיל בתוכו, כמו שהעיד כבר רבי אליעזר, גם  סכנה. התרגלות לכך שיש אזרחים בישראל שנאלצים לרוץ למרחב מוגן מידי פעם, שאין להם אפשרות לבחור בשגרה של שקט, ולחלופין התרגלות לכך שיש קרבנות, הן בעייתיות, אם לא נאמר פסולות.

התפילה בשימושה המתחדש יכולה להפוך לסוג של שובר שגרה, כלי לעצירת קצב החיים והתבוננות סביבך, לשים לב לפריחה, לטבע, לכל מה שיש לנו. ממש כפי שאמרה זאת יפה כל כך לאה גולדברג (השיר מובא בסוף דברי). אבל דווקא בשביל להפוך אותה לכלי התבוננות משמעותי היא צריכה להיות חלק משגרת חיינו בתדירות קבועה. יהיה מי שיאמר, שלש פעמים ביום, פעם ביום או אולי פעם בשבוע.

אבל הדבר הזה יוצר את אותם מימדים שעלולים להפוך אותה לשגרה, לקבע, לדבר שאין בו תשומת לב למילים, ואינו דוחף אותנו להתבונן. סיפורה של התפילה במובן זה מאד דומה לסיפור שלנו, היא עסוקה בחיפוש אחר נקודת האיזון שבין שגרה לחידוש, ממש כפי שאנו צריכים להיות תמיד במתח בין השניים.

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל 
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל, 
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם, 
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל. 

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל 
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל, 
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, 
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל. 

Tסומן בתגיות: , , , , ,
פורסם בקטגוריה משולחנו של הרב אבי (בדימוס), ניוזלטר 'קולנו', תפילה

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים *

*

לוח תפילות ואירועים
הירשמו לניוזלטר השבועי "קולנו"