המשמעות הדתית של מדינת ישראל, משנה רעיונית של אברהם יהושע השל

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]אברהם יהושע השל היה תיאולוג מקורי ורב מוביל בתנועה הקונסרבטיבית במחצית השנייה של המאה העשרים. לאחרונה זכה לעדנה ופרסומיו, בשפה האנגלית, מתורגמים לעברית בזכותו של דרור בונדי ואחרים.

משנתו הרעיונית שלבה מחויבות עמוקה לזכויות אדם תוך אמונה במשמעותה הדתית של מדינת ישראל.

השל צעד בסלמה אלבמה במרץ 1965 לצידו של מרטין לותר קינג, כדי להציג קול יהודי ברור ותקיף על החובה לתת זכויות שוות לשחורים. הוא תאר את תחושותיו: “הרגשתי כאילו רגלי מתפללות”.

בנאומו החשוב בבית ברל בשנת 1967, חודשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, התייחס לתפקידה של מדינת ישראל. נדמה לי שדבריו יכולים לסייע לנו  לחלום על המדינה לה אנו מייחילים, ואולי אף לתרגם חלום זה לפתק הצבעה.

עלינו לדאוג בכל לב לעצם קיום המדינה, ויחד עם זאת לחפש תשובה לשאלת איכות הקיום.  כיצד עליה להתקיים? וכיצד להיות? לאיזה עתיד עלינו לשאוף?

את משמעות המדינה, את המטרה העליונה, צריכים להשיג כאספקלריה של חזון הגאולה, גאולת עם ישראל, גאולת כל העמים, גאולת הפרט וגאולת הכלל. חובת היהדות היא חובת הגאולה, והשתתפות במעשה הגאולה.  מדינת ישראל מה טיבה? היא חזון שהפך למציאות.

חזון הנביאים הוא המקור, והקשר אליו הוא ביסוד קיומה של המדינה, הוא מהותה והודה. במידה שאנו מזלזלים במהותה, אנו פוגמים במציאותה.

…רוצים או לא רוצים עול התעודה עלינו. בכל העולם מסתכלים עלינו. חסידי אומות העולם מצפים לתורה מציון, להשראה מירושלים. … המערכה המדינית דורשת מהנהגת המדינה הרבה שיקול דעת, הרבה תושייה, מחשבה יוצרת , כוח עמידה, אומץ לב. נצח ישראל העמיד אותנו גם במערכה רוחנית שבה הצו העליון שלא להפריד בין המוסר לפוליטיקה. החוכמה והגבורה אמצעים הם, התכלית היא חסד משפט וצדקה.