גר הגר בתוכינו

[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]ביום שישי האחרון ביצע בביתי איש מקצוע חובש כיפה עבודת תיקון כלשהי. הוא שאל מי ביצע את העבודה לפניו, וטען שלבטח היה ערבי, וכי אם הייתי מזמין בעל מלאכה ערבי היתה העבודה מתבצעת באופן אחר. אמרתי לו, שאני ממש לא אוהב את דבריו, וכששלמתי לו אמר: “לפחות שלמת לבן ברית”. אמרתי שאיני מבין את גישתו, שכן חובה עלינו לדאוג גם ל”גר הגר בתוכינו”. תגובתו: “ערבים – גרים???”. השבתי כי הגר המקראי אינו מי שהתגייר אלא הזר שגר בקרבך, וכי עליו מצווה התורה “ואהבת לו כמוך”. לשמחתי אמר: “אני אחזור ללמוד את הנושא ואם אתה צודק אני מבקש מחילה ולוקח את דברי בחזרה”. אני מקווה כי אכן הצלחתי לערער את תפיסת עולמו, אך המקרה הזה חוזר ומזכיר לנו שבישראל 2013 יש שנאת ערבים בכלל וכזו שמקורה דתי בפרט. למעשה, מדובר בשנאת ערבים שנשענת על תפיסה דתית וצריך לשנותה בעזרת הצעת הבנה דתית שונה.

בהקשר לכך פרויקט “סוכת שלום” שלנו חשוב מאד ומדגיש, שדווקא קהילה דתית פועלת ליחסים של אחווה ושיתוף פעולה. מיקומו של כפר ורדים בלב אוכלוסיה ערבית מגוונת מחייב אותנו לפעול לטיפוח אחווה זו, כי בהיותנו חלק מן הרוב במדינה, יש ביכולתנו להתעלם מהקורה סביבנו. כה חשוב שניקח על עצמנו את האחריות ל”לרצות לראות”.
וכך כותב הרב כלפון הכהן מג‘רבה על יציאתו של משה מארמון פרעה:
התביעה הבסיסית מן האדם היא בראש ובראשונה לרצות לראות; את הזולת כאדם בעל חשיבות, שהוא תנאי ראשוני ליכולת לראות את סבלו. כך אני מבין את דבריו של הרמב”ן על הפסוק שלעיל: “וטעם ויצא אל אחיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו”. אלמלא חפץ לראותם, יתכן שכלל לא היה יוצא אליהם ולא יכול היה לראות בסבלם. כלומר, עוד קודם לראייה עצמה מדובר בהתכוונות אל גורל האנשים סביבך. הרצון לראות פירושו, שאתה מכוון לבך באופן אקטיבי, מעבר לחובה המוסרית הפורמאלית אל הסובלים, מצוקותיהם ובעיותיהם. ויקבע במידה רבה את מה שתראה וגם את פרשנותך למציאות הנגלית אליך. 

אני מקווה שנוכל להרים פרויקט רב תרבותי חשוב זה ונוכל להביא אליו רבים, יהודים ולא יהודים. אולי כך נצליח לבנות פה מדינה אחרת.