בין השמשות, מזיכרון לעצמאות לתפארת מדינת ישראל

בין השמשות, מזיכרון לעצמאות, הובל השנה על ידי הסטודנטית לרבנות, עידית מבורך שאג וצוות ההדרכה וחניכי נוע”ם שלנו, בניצוחה של יולי ריבק （ובהשגחתה מרחוק של הרבה נטלי…)

דבר גדול הוא שאין מפרידים בין שני הימים הללו שכן בזכותם של הנופלים והמגינים  אנו כאן ויכולים לחגוג את חרותנו, עצמאותנו ושמחתנו על כך. אבל אין מטה קסם שבאמצעותו יכולים בני עמנו להתרומם ומיד לצאת ולשמוח.

בשעה 18:00 התכנסנו. תחילה לטקס זכרון בקהילה, הטקס נפתח ב”יזכור” ולאחריו קטעי קריאה ושירים מתאימים, “קדיש” ביחד ותפילת אל מלא רחמים שבו הוקראו שמות נופלים שהיו קרובים, חברים ו/או בניהם של חברי קהילתנו.

להלן שני סרטונים שצילמה שירז במהלך הטקס: חלק מתפילת “אל מלא רחמים” ושירה בצבור של “שחקי שחקי”

לאחר חתימת יום הזיכרון, העבירונו אל הרמת דגל המדינה אל ראש התורן – בה התכבד מיכה דוד, כמייצג את דור לוחמי ומגיני  מלחמת העצמאות.

בין לבין זכינו לשמוע את רגעי ההתרגשות של מרים פולין , מהפעם הראשונה בה זכתה לרדת לחוף מבטחים ליד עתלית, באמצעות פעילי הפלמח וההגנה שסייעו בקבלת המעפילים לארץ, ערב קום המדינה, ינואר 1948.

 וכך סיכמה מרים ואמרה: בפעם הראשונה , הרגשתי שרוצים אותי ושמחים בי, הגעתי הביתה!

טקס שקט ועדין שהוליך אותנו צעד צעד עד לרגע שיכולנו כולנו לברך ב”חג שמח”.

תודה חמה לרבת הקהילה נטלי, ולעידית שאג, סטודנטית לרבנות במכון שכטר הקשורה לקהילתנו בשנת לימודיה האחרונה, כסטג’ לקראת הסמכתה על ארגון הטקס, ליולי ריבק רכזת ההדרכה של  נוע”ם על עבודתה יחד עם עידית בהכנת הטקס, בנות נוע”ם שקראו את הטקסטים, יו”ר הקהילה שפתח ב”יזכור” ליסכה דברת על הליווי בפסנתר, לתוקעים ולתוקעות בשופר ולכל מי שהוסיף תרם ועשה למען יהיה וישמש הטקס משמעותי וימלא את מטרת קיומו.