[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]ביום חמישי שעבר נטלתי חלק באירוע מיוחד מאד בבית הנשיא . הנשיא הזמין ללימוד לקראת תשעה באב רב אורתודוכסי, רבה קונסרבטיבית, רב רפורמי ואיש רוח חילוני. כל אחד מהדוברים הציג מבט משלו על המצב, ועל מה הוא לוקח מחורבן הבית.
הרב בני לאו דבר על כך שלפי הנביאים הארץ היא שלנו באופן זמני, ואנו נמשיך להחזיק בה רק אם נעמוד בציפיותיו של ה’ לקיים בה צדקה ומשפט.
הרב מאיר אזרי דבר על מרתה בת בייתוס וניסה ללמוד ממנה על רגישות חברתית, והצורך שלנו להיות יותר מעורבים זה בזה.
מוטי זעירא חזר למאמרו של ברל כצנלסון על השמטתו של תשעה באב מלוח השנה של תנועת המחנות העולים, ובכך דיבר על חובתנו לציין ולזכור את עברנו ולחיות במתח בינו לבין ההתחדשות והעתיד .
והרבה חיה רואן בקר, שבה למונח שנאת חינם, ותקפה את מובנו הפשוט שכן שנאה היא תמיד מנומקת, אז כיצד היא יכולה להיות חינם.
לאור זאת הציעה הרבה חיה, כי שנאת חינם, היא לשנוא את החן של אדם, הימנעות מלראות את הנקודה הטובה שלו, והתעלמות מכך שיש בו נקודה טובה. בימים אלו שאנו מציינים את טו באב, האירוע בו עם ישראל מוצא את הדרך להחזיר לתוכו את שבט בנימין , ורגע לפני חודש הרחמים והסליחות אני מקווה שכולנו נשכיל להתבונן יותר לעומק על הקשרים שלנו עם חברינו ולמצוא את החן שלהם.
תודה על השיתוף. מאוד מעניין ומעשיר