[shashin type=”photo” id=”4605″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]כותבים רבים דנו השבוע בקמפיין “שישי ישראלי”. הקמפיין, שזכה לתגובות מחאה נמרצות, הוא נסיון לעורר משפחות לקיים קידוש בליל שבת. הוא מציג שני בתים חילוניים; באחד אין פעילות משפחתית משותפת, ואף לא ארוחת ערב משותפת, הילדים אוכלים קורנפלקס, ועסוקים בהרבה מסכים (טאבלטים , טלפונים ניידים וכיו”ב). בשני יושבת כל המשפחה יחד סביב שולחן ערוך כאשר ברור שאבי המשפחה חובש כיפה לבנה רק כדי לערוך קידוש ואין זו דרכו בחיי היום יום.
אך מה בעצם הבעיה בקמפיין זה ומדוע המחאה?
לגיטימי לחלוטין ובעיני אף מומלץ, להדגיש יתרונה של ארוחת שבת משותפת שטרחו בהכנתה, והיא מורכבת ממאכלים מגוונים, מזינים ובריאים כערך בפני עצמו. באותה מידה מומלץ לקבוע זמן בו יושבת המשפחה יחד לשיחה או עשיה כלשהי ללא שימוש בטכנולוגיות, (ולדעתי יש להמליץ על בקרת השימוש ב”מסכים”).
הבעיה המרכזית של קמפיין “שישי ישראלי” בכך שהוא פטרוני, שטחי וסטריאוטיפי. כאילו שבבית חילוני שאין בו קידוש, אין ארוחות שבת משותפות, ואין זמן איכות למשפחה ללא המסכים. ובעצם העובדה היא שישנם בתים רבים שממלאים את זמן הפנאי שלהם בתוכן משפחתי משמעותי, ללא שילוב של טקסים יהודיים. ולעומתם ישנם בתים רבים שעושים בהם קידוש, אך עובדה זו אינה מבשרת על ארוחה בעלת ערך תזונתי, או על תקשורת משפחתית ראויה.
בשבתות בהן אנו חוגגים בר מצווה, אני נוהג להבהיר לאורחים (בשלב מסוים של התפילה) שאסור לצלם ו/או להשתמש בטלפונים ניידים בתחומי בית הכנסת. בדברי אני משתדל לשלב בין שני היבטים לאיסור זה, הראשון: “אלה כללי בית הכנסת, ששייך לתנועה המסורתית המחויבת לשמירת ההלכה” והמגבלות הן פועל יוצא מכך. ואילו השני מנוסח מזווית אישית שלי: “טוב לו לאדם לחוות את הדברים, כשהוא נמצא במקום אחד, מרוכז בנעשה (לא מחובר בעת ובעונה אחת עם כל העולם בסלולארי) מתרשם באמצעות עיניו שלו ולא דרך עינית המצלמה”.
בדומה לכך אני סבור שיש בהחלט מעלה לארוחה משפחתית משותפת חגיגית, כשהשולחן ערוך בצורה נאה, הלבוש חגיגי והארוחה טעימה, וברור שיש יתרון לכך שבזמן הארוחה, לא יפעלו המכשירים האלקטרונים הרלבנטיים. ארוחה שיונקת השראתה ממסורת יהודית רבת שנים וממצוות השבת. אני גם מוכן לספר לאחרים על כך ולשתף אותם בתפיסתי, ואפילו לעודד אותם לעשות כך. יחד עם זאת חשוב לי להיזהר מלפסול דרך שונה לציון השבת מזו ההלכתית, ואני מרגיש חובה לבחון ולראות מה יש גם לי ללמוד ממנה.
לדעתי אנשים יכולים רק להרוויח מהידע כיצד מצוינת השבת במסורת היהודית, כדי שיוכלו לבחור מה מבין תכניה מתאים להם ומה לא, ואם יש משהו מתכנים אלה אותם יוכלו לאמץ כחלק מחייהם אך באופן שונה מזה הנהוג אצל שומרי הלכה.
במוצאי שבת הקרובה בשעה 17:30 נתבונן ב”שבת” ננסה לראות מה הדברים ב”שבת” שלנו שאנו שמחים עליהם, ואלו שבתות גורמות לנו סיפוק מיוחד. נלמד גם מעט מההתייחסות המקראית לשבת, כיצד רואה התורה את תכני הבסיס של השבת, וננסה להבין מה ואיך יכול להיות רלבנטי לנו כיום. מוזמנים להצטרף.
זה קמפיין של סטריאוטיפים והוא פשוט גרוע. ברבות מהמשפחות החילוניות יש תכנים של משפחה בשבת וגם לא בשבת וברבות מהמשפחות שעושות קידוש אין שיח משמעותי. מילדותי זכורים לי ערבי שבת ללא קידוש אבל בעלי תוכן ומשמעות משפחתית חמה, בשנים בהם התחנכתי בקיבוץ, החילוניות חגגה אבל התכנים והאוירה היו גם היו. בלעם רצה לקלל ופיספס, ומנהלי הקמפיין הזה רצו להציג ברכה, ונמצאו מפספסים בגדול ולדעתי מטרתם הוחמצה. לא היה כל צורך להעמיד אחד נגד השני בצורה שטחית ומגמתית שכזו, הם פשוט היו צריכים לבחור מספר אפשרויות חיוביות לציון השבת, מכל הגוונים ולעשות חשק לכולם למצוא לעצמם דרך כזו או אחרת.
אני ראיתי את מודעות הענק של שישי ישראלי. לא מבינה מה הבעיה. מאז שעליתי לארץ כך היה נהוג כמעט כל בית של חבריי ומכריי. בבקר ענייניי חולין וחבר’ה ובערב קידוש וארוחת ערב עם המשפחה. ואח”כ אחרי ארוח ערב בחזרה לחבר’ה.
ככה זה בישראל, המדינה הייודית. אנחנו לא שוויץ ולא ארה”ב. אנחנו לא חוגגים ראש השנה בראשוןלינואר. אלא בא’ תשרי. בראשון לינואר זו חג בנק אזרחי המציין את היותנו כחלק מאומות העולם.