פסח במקרא בהתייחסות להווה

[shashin type="photo" id="4605" size="medium" columns="1" order="user" position="right"]ביסודו של הפסח עומד זיכרון התקופה במצרים; שהותנו שם, השעבוד והיציאה ממנה. התורה מתייחסת למאורעות אלה במקומות רבים, וגם מנוחת השבת היא זכר לשעבוד מצרים (ולדברים אחרים).

סדרת ציוויים בתורה עוסקים בגרות מצרים:

 וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים י,יט)

וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.(שמות כב,כ)

 וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כג,ט)

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם.(ויקרא יט,לד)

הקריאה הפופולארית בקרב פרשני ימי הביניים היא כי מדובר בזיכרון שמוביל להימנעות, כלומר זכור עד כמה היה קשה ונורא במצרים, ולכן המנע מלשחזר חוויה זו לאנשים אחרים. מכאן אנו לומדים לא להתעמר, וודאי לא להפוך את הגר אשר בתוכך לעבד.

אני רוצה להציע בעקבות ד"ר מוטי ארד קריאה הפוכה בפסוקים אלו, קריאה המתייחסת להגינותם של המצרים, וקוראת לשחזר הגינות זו כלפי הגר אשר בארצך.

קריאה זו נשענת על הפסוק המפתיע בספר דברים

 לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. (דברים כג,ח)

הפסוק קובע כי יש לנו חובה לא לתעב מצרי בניגוד לעמונים ומואבים למשל, בגלל הגרות במצרים שעומדת בניגוד לזו של עמון ומואב שלא קידמו אתכם בלכתכם במדבר, ומרמזת על הכנסת האורחים של המצרים. ואכן אם חוזרים לראשית הגרות במצרים, כשמשפחת יעקב זכתה לקליטה משובחת. וכך נכתב:

 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ.  ואֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא–בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ:  יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן–וְאִם-יָדַעְתָּ וְיֶשׁ-בָּם אַנְשֵׁי-חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל-אֲשֶׁר-לִי.( בראשית מז,ה-ו)

לשני דברים דואג פרעה למקום מגורים משובח (במיטב הארץ) ולתעסוקה (שרי מקנה), אבל נראה שלא מדובר רק בקליטה. כי הגרים זוכים גם לשכנות הגונה כפי שעולה דווקא רגע לפני יציאת מצרים

וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. לו וַה' נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם–וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם.( שמות יב,לה-לו)

במדרש מופיעה אפילו דעה המעצימה יחסי שכנות אלו וקובעת שהשכנים נתנו להם מעבר למה שביקשו.

ר' נתן אומר אין צריך לומר וישאילום אלא מה שלא שאלו היו משאילים אותם היה אומר לו תן לי חפץ פלוני והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו:

כמובן שמול קריאות אלו עומדות קריאות אחרות, ובוודאי שלא הכל היה טוב במצרים.

איך ניתן לפתור את הפער בין הקריאות: דרך אחת היא להציע כי מדובר בשתי מסורות שהשתלבו זו בזו, ודרך אחרת היא לקבוע כי היה פער בין התנהגות השלטון בתקופה שאחרי יוסף להתנהגות העם. דרך שלישית היא פשוט לומר שמדובר בחוויה משולבת שהייתה בה התעמרות וניצול לצד יחס הגון .

מכל מקום הקריאה הזו מציעה לנו הזדמנות לשאול מה היא קליטה טובה? מהו היחס ההוגן לגר שבארצך? והאם ייתכן שיש דווקא יתרון בלהביא זרים לארצך.

העיסוק בפסוקים מציע שלשה עקרונות של קליטה טובה; מגורים במקום ראוי, מציאת עבודה ויחסי שכנות ראויים. אני רוצה לקוות שבפסח השנה נוכל לשאול עצמנו על חובותינו כקולטים, ואולי נשאל עצמנו גם מה ביכולתנו לעשות כדי לפתור את סוגיית מחסני הילדים/תינוקות, וכיצד גם הצלחנו להעלים מהם עין.

Tסומן בתגיות: , , ,
פורסם בקטגוריה חגים, משולחנו של הרב אבי (בדימוס), ניוזלטר 'קולנו', קהילה
תגובה אחת על “פסח במקרא בהתייחסות להווה
  1. דנה פישר שחור אומר/ת:

    אתייחס לפסוק שהוזכר "לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא; לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ." (דברים כג,ח) ולפרשנות שאל עלינו לתעב יושבי המקומות שבהם היינו בניגוד לעמים שלא טרחו לעזור לנו כעמון ומואב ואשאל אם אפשר – מי שמנו להחליט את מי לתעב? שהרי או מתעבים את מי שפגע בנו מבלי להחליט על כך באופן מודע . זה מגיע באופן טבעי ממעמקי ליבנו הפגוע. ולכן אין חסין משנאה ובדומה מאותה סיבה עצמה – מאהבה. אפשר כמובן להטיף לא לתעב אף אדם היות ורגש זה אינו מוסיף לנו (ולעולם) אלא רק רע- אך יש להבנתי להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם ללא סיווגו לשם תת אוכלוסיה (מין, גזע, לאום השקפת עולם וכו')

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלכם לא תפורסם. שדות נדרשים מסומנים *

*

לוח תפילות ואירועים
הירשמו לניוזלטר השבועי "קולנו"