[shashin type=”photo” id=”5262″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=right”]עמי ווטרמן שלח אלי את הקטע הבא המדבר על מקורם של ביטויים שאנו משתמשים בהם בחיי היום יום שלנו ומעולם לא התעכבנו לחשוב מהיכן נכנסו לשפתנו.
חנוכה הוא זמן כמעט יחיד בו קיים מנהג הקשור לכסף והוא “דמי חנוכה”.
איננו מסוגלים לדמיין עולם ללא כסף, אולם לפני שנים רבות כך התנהלו החיים:
בעולם נטול כסף, כיצד הייתם יכולים לקנות מעדר?
באמצעות “סחר חליפין”. כלומר: תרנגולת תמורת 50 ביצים, גמל תמורת 20 כבשים וכו’…
דבר זה יצר 2 בעיות מרכזיות:
האחת – בעיית אומדן. כמה שווה גמל? כמה שווה שק קמח?
השנייה – הימצאות של סחורה מרובה במקום אחד.
לכן, היו צריכים למצוא פתרון לבעיות: הכיצד?
לקחו מתכות, התיכו אותן, ובצעו מהן חתיכות.
חתיכות אלה נקראות בצעים, וביחיד – בצע!
מכאן הביטויים: “בצע כסף”, “רודף בצע”.
על מנת לשמור את הבצעים הללו צריך היה ארנק. אך מה עושים כשאין ארנק?
שמים את הבצעים בתוך קרן של בעל חיים.
מכאן הביטויים: קרן חיסכון, קרן פנסיה, קרן להשכלה גבוהה...
מי שלא היה חכם במיוחד שם את כספו בקרן הצבי שהיא חלולה ופתוחה משני הצדדים.
מכאן הביטוי: “שם את כספו על קרן הצבי…”
מי שהיה לו הרבה מאוד כסף היה צריך קרניים גדולות שיאחסנו את כל הכסף בתוכן. לכן השתמש בקרניים של ראם שנקראות ‘תועפות’.
מכאן הביטוי – “הון תועפות” !
עד כאן אנקדוטה לאוהבי השפה העברית: “הון ולשון…”
שיהיה לנו חג אורים שמח.. בריאות טובה, שפע אור הגשמה, ושפע תועפות ומטבעות.
Happy Chanukkah
נחמד ביותר ומחכים!!!