לפרשת השבוע “ויצא”

[shashin type=”photo” id=”7586″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]פרשת וַיֵּצֵא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. מתחילה בפרק כ”ח, פסוק י’ ומסתיימת בפרק ל”ב, פסוק ג’ ועוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו.

בפרשה זו ספורים רבים על חייו של יעקב מאז צאתו מבאר שבע, מבית אביו ואמו, לאחר שברח מפני אחיו עשיו, עד ליציאתו חזרה בדרך לביתו, לאחר שנות הגלות הרבות שבילה בחרן.

יעקב ברח בגלל פחדו מאחיו עשיו בגלל הבכורה הגנובה, ותרמית הברכה של יצחק ש”רקחו” רבקה אמו והוא. על פי הספור כפשוטו ניתן להגדיר את יעקב כנוכל, רמאי, וגם פחדן לא תכונות מרשימות לאבי עם ישראל.  המקרא דואג להראות לנו שזה היה רצונו של אלוהים שהוביל את כל המהלכים, והחלום שחלם יעקב ובו ראה סולם שבו עולים ויורדים המלאכים, אמור להדגיש לפנינו עובדה זו.  שאם לא כן בודאי לא היה מתגלה אל יעקב בחלום, ובהבטחה שעם ישראל ממנו ייצא.

פרטים רבים חסרים בספור חייו זה של יעקב, כמו בתורה כולה שההנחה היא שהועלתה על הכתב ע”י עזרא הסופר, עם שיבת ציון ובנית הבית השני. לא פעם אנו תוהים ובמידה מסוימת גאים בתכונות האנושיות  שניחנו בהן אבות האומה שאינם המצויירים כיצורי על, כמו במיתולוגיות אחרות.  חסרים אלה מאפשרים לחז”ל לעשות במדרשיהם כרצונם ולהתאים את הכתוב לדורם שלהם, תקופת האימפריה הרומית, תחילת התהוותה של הנצרות כדת מונותיאיסטית מתחרה ולצרכי המנהיגות והערכים של זמנם.  אין חשיבות במדרש לזמן ובמקרה זה הם אפילו מביאים את ההיסטוריה של עם ישראל עד זמנם שלהם “כנבואה” שנתגלתה ליעקב תוך כדי החלום המסעיר שחלם.

וכך מספר המדרש הארוך, היפה והמפורט: כשיעקב פוגע במקום (?) כיבה (כי-בא השמש) אלוהים את השמש, והוא אסף אבנים להגביה ראשו ונרדם, ובחלומו ראה את הסולם והמלאכים העולים ויורדים בו. האבנים התלכדו לאבן אחת, האם זו אבן השתיה? וכשקרא למקום “בית אל” האם היתה כוונתו לבית אל שבשומרון או לבית האל שבירושלים?  על פי המדרש הכוונה היתה כמובן לירושלים ולאבן השתיה שעל הר המוריה. האם ראה מלאכים או מלכים כמשל לאימפריות שולטות שעלו ונפלו, ושגם האימפריה הרומית בת זמנם היא בתהליך של עליה, אך עתידה לרדת. האם התגנב יעקב ויצא את ביתו בדרכו לחרן? כיצד הגיב עשיו הידוע בכוחו וביכולת הצייד שלו ושל בניו? מדוע הגיע יעקב לחרן ללא אמצעים כלשהם למרות שנשלח לקנות לו אשה שאינה מבנות כנען, נאלץ לעבוד בה שבע שנים ולאחר התרמית של לבן אביה שהשיאו ללאה, נוספו להן עוד שבע שנים בהן עבד בעבור רחל.

המדרש עונה לשאלות אלה בספור על הרדיפה שרדפו אחריו עשיו ובניו, שלקחו ממנו את כל הכסף והזהב, וחייו ניצלו רק בזכות תושייתו, אך הוא נותר אביון וכך הגיע אל הבאר שם פגש את רחל הרועה, שהביאתהו לבית אביה הוא דודו אחי אמו רבקה, 

ובהמשך הפרשה אנו קוראים על לידת הילדים כולם ועל חיי המשפחה הזאת שבה יולדות גם הנשים וגם השפחות ילדים רבים עד לזמן שיעקב מחליט שעליו לעזוב את חרן ולשוב לארצו ולביתו, אך אינו יכול לעשות זאת ללא רכוש ועל כן הוא מתחכם ללבן, ובשיטותיו מצליח להרבות את עדריו ואת רכושו.

תודה חמה לרבת הקהילה נטלי על השעור המאד מאד מאיר שלמדנו כמידי שבוע בימי רביעי.

כתבה: אסתי