אנו מרכינים ראש לזכרה של צפורה, ציפ נריה שהלכה לעולמה

[shashin type=”photo” id=”4951″ size=”medium” columns=”1″ order=”user” position=”right”]אנו מרכינים ראש לזכר צפורה נריה ז”ל שהלכה לעולמה ומשתתפים בצערם של ילדיה נורית ויובל וכל בני משפחתה. 

הנה תקציר הדברים לזכרה שכתבה הרָבָּה נטלי :

“ציפורה היתה אישה יקרה עד מאוד.  ציפ – כפי שקראו לה עוד מימי הפלמ”ח, בת מלכה ואריה לבית גרליץ. נפטרה בערב החג, ונקברה בבית העלמין בכפר לצד בן זוגה, יענקלה’, שהלך לעולמו לפני קצת יותר משנתיים.
לא הכרתי דבר אודותיה, ולא שמעתי את שמה אלא רק ידוע ידעתי כי בפעולות המחתרתיות, בפלמ”ח, ובוודאי לאחר קום המדינה, היו נשים רבות בתפקידים משמעותיים וקרביים. ולא שלא היו גם אז כאלה שחשבו כי אין זה מקומן של נשים, אך מסתבר, כי לא אישה כציפי תתן לגברים להדירה מאיזה שהוא תפקיד או שליחות.
לבקשת המשפחה , וכנציגת המניין המשפחתי, זכיתי להוביל את טקס הלוויה על פי כל מנהגי המקום והמסורת, בצירוף שירים שהיו לפס הקול של אישיותה וסיפורה, שהוא גם סיפור תקומתה של המדינה. השיר ’באב אל וואד’, נבחר באופן טבעי להובילה אל מקום מנוחתה האחרונה; ציפי הייתה מלוחמי ולוחמות חטיבת הראל במלחמת השיחרור, ולחמה לפריצת הדרך לירושלים. השתחררה מצה”ל בדרגת סגן אלוף, בזמנו דרגה אחת בלבד מתחת לקצינת ח”ן חיל נשים ראשית. היא היתה גם ממקימות החיל, והנח”ל ועוד מפעלים רבים קיימים בזכות מסירותה ועקשנותה. בכל תפקידיה בחרה לקדם שיוויון הזדמנויות לנשים ולדאוג שאף לא אחד ’יקטין’ וידיר אדם, כל אדם בשל מיגדרו או מוצאו.  גם את זאת למדתי מהדברים לזיכרה שנאמרו אודותיה אמש.
עם סיום טקס הלוויה המסורתי, הושר בהתרגשות המנון הפלמ”ח.
ציפקה, כפלמחניקית בנשמה, הייתה לאורך כל חייה נכונה לכל פקודה ועשייה למען המדינה.
למרות שאין נוהגים בחודש ניסן מעיקר הדין באמירת הספדים, הרי שההלכה היהודית נתנה מקום לחריגים כאשר מדובר באדם חשוב, איש או אישה.
ציפורה נריה ז”ל, בת מלכה ואריה לבית גרליץ: היית אישה חשובה לעילא ולעילא, למשפחתך, לפלמ”ח, לצה”ל ולתחיית האומה.
זכות גדולה נפלה בחלקי להובילך למנוחתך האחרונה.
יהי זכרך ברוך לעולמי עד.”